נסיעה עם ילד/ים
לעיתים במצב של טיפול רפואי בחו"ל יש צורך לעשות נסיעה ארוכה של למעלה מחודש חודשיים. כאשר יש ילדים קטנים בתמונה, יש קושי פשוט להשאיר אותם בארץ עם משפחה ולכן צריך לדעת להיערך לזה. נסיעה עם ילד/ים מעלה את מורכבות ההתארגנות ומשפיעה על לא מעט החלטות.
אנחנו הגענו לפה ביום הולדתו הראשון של יונתן. כן כן… חגגנו יום הולדת שנה בטיסה לטיפול של אבא. הגענו לכאן עם מחשבה תמימה שתוך חודשיים שלושה אנחנו חוזרים. לכן, השארנו את ההרשמה לגן בארץ (אפילו שילמנו!) והתארחנו אצל משפחה בניו ג'רזי. כמו כן הצלחנו לסדר שכל חודש יגיע חבר משפחה אחר לעזור לנו עם יונתן בעיקר כי נדב היה הרבה בבית חולים.
החודש הראשון כמובן היה הקשה ביותר והיה צריך לחשוב ולבחור מי האדם המתאים ביותר לסיטואציה הזאת ולהיות עם יונתן לאורך זמן. זה גם דורש תכנון רציני כי אנשים לא יכולים לקפוץ מהיום להיום לחודש בארה"ב, וצריך למצוא את מי שכבר יש לו ויזה לארה"ב / לעזור להם לקבל ראיון לויזה כמלווים של חולה בטיפולים באמצעות מכתבים מבית החולים.
במשך ארבעה – חמישה חודשים התנהלנו ככה, ולא רשמנו את יונתן לגן (גם כי העיתוי היה של חופשת הקיץ וגם בגלל הקורונה). אחרי 4 חודשים הבנו שאנחנו נשארים קצת יותר ורשמנו את הקטן לDay care מקומי (בפועל הוא נכנס רק אחרי 6 חודשים בשל אילוצים אחרים).
בדיעבד, אולי היינו צריכים לרשום אותו ישר, אבל חששנו מלייצר לו חוויה מקוטעת אם נצטרך להוציא אותו מיד אחרי שעבר את תקופת ההסתגלות הראשונית. בשל חוסר הודאות היה קשה לנו לקבל החלטות כאלה. אבל מה שחשוב להבין זה שהרשמה לגן/מעון מאוד מפחיתה מהלחץ והעומס שיש. עם ילד בן שנה שמתרוצץ בין הרגליים כל היום מאוד קשה לעצור רגע ולהרגע.
בכל מקרה, אנחנו מאד ממליצים להגיע עם עזרה, בעיקר בהתחלה.
כל האמור מדובר בתינוק או ילד קטן שעדיין לא במערכת החינוך, שזה גיל שקשה עדיין להתנתק משני ההורים לזמן רב.
אם הילדים יותר גדולים ובמסגרות, או/ו אם זו נסיעה קצרה אנחנו מאמינים שצריך. לחשוב פעמיים אם מביאים אותם או לא. אם הוחלט שמגיעים, כדאי לשקול שיגיעו אחרי כמה שבועות כשהתשתית מבחינת מגורים ומסגרות כבר הוכנה על ידי ההורים.